מבוא
4. 1. בפני תביעת התובעת, רווקה, ילידת 5/7/75, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שאירעה ביום 02.03.98 (להלן:
"התאונה").
5. 2. הנתבעת 1 (להלן:
"הנתבעת"), בעלת רשת חנויות "עשה זאת בעצמך", העסיקה בזמנים הרלוונטים לתביעה זו את התובעת, כקופאית תומכת, בסניף הרשת בקניון איילון ברמת גן, והיתה מעבידתה של התובעת. במסגרת תפקידה נדרשה התובעת לעזור לקופאיות שנתקלו בבעיות שונות.
6. 3. הנתבעת 2 - חברה לביטוח בע"מ, ביטחה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו, את אחריותה של הנתבעת על פי פוליסת ביטוח שהיתה בתוקף במועד התאונה.
7. 4. התביעה הוגשה על פי
פקודת הנזיקין (נוסח חדש).
8. 5. המחלוקת שבין הצדדים הינה בשאלת החבות וגובה הנזק.
9. 6. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי בישיבת יום 18.03.08 את חקירותיהן הנגדיות של התובעת וחברתה, הגב' מיכל דאי; קראתי בעיון את תצהירי העדויות הראשיות, והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, לרבות חוות הדעת הרפואיות, וכן שמעתי בתום שמיעת הראיות את סיכומיהם של ב"כ בעלי הדין.
10. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.
דיון
שאלת החבות
11. 8. מעדותה של התובעת, חקירתה הנגדית וטופס התביעה לדמי פגיעה, שאושר על ידי הנתבעת, הוכח כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כקופאית ובהמשך כתומכת קופאיות. ביציאה מהחנות מותקנות קופות שדרכן עוברים הלקוחות. מפעם לפעם, חלק מהקופות אינן פעילות והמעבר ביניהן, עובר לתאונה, היה סגור באמצעות שרשרת ברזל, שנועדה לחסום מעבר ויציאה של לקוחות מהחנות עם עגלות קניה.
12. 9. אין חולק כי התובעת היתה מודעת לקיומן של שרשראות ברזל אלו. לטענת התובעת, השרשרת נשוא הדיון הותקנה בגובה של כ-10 ס"מ בלבד מפני הקרקע. ביום 02.03.98 נקראה התובעת בדחיפות על ידי אחת מהקופאיות, על מנת לסייע בידה, התובעת מיהרה לעבור במעבר הצמוד לאחת הקופות ותוך כדי כך נתקלה בשרשרת, נפלה וראשה ופניה נחבטו ברצפה.
13. 10. עדותה של התובעת לא נסתרה על ידי הנתבעות, אשר לא זמנו עדים מטעמן. המחלוקת מתמקדת בשאלה האם השרשרת היתה בגובה של כ-10 ס"מ בלבד מפני הקרקע, או במרחק גבוה יותר.
14. 11. בחקירתה הנגדית של התובעת, הובהר כי יכלה להגיע לקופה אליה נדרשה להגיע שלא דרך המעבר החסום. יחד עם זאת, סבירה בעיני טענת התובעת כי תפקידה מחייב זריזות ותגובה מהירה לפניות קופאיות, על מנת שלא לעכב את הלקוחות. בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש, כי לא אחת אחראית קופאיות נדרשת להגיע לקופה על מנת לפתור בעיה שנוצרה ולאפשר זרימה מהירה של הלקוחות, ולא אחת היא נדרשת לעשות כן, בו זמנית ביותר מקופה אחת.
15. 12. על הנתבעת היה לצפות כי התובעת, הנדרשת לבצע את עבודתה במהירות, עלולה לעבור מעל לשרשרת על אף שאין חולק כי ידעה שמותקנת במקום.
16. 13. כפי שהוכח מהתמונה שצולמה על ידי התובעת זמן מה לאחר התאונה (
ת/2), הנתבעת התקינה במעבר בין הקופות מחסום בולט לעין, המתנשא לגובה המותניים לערך. מחסום זה אשר לא מאפשר מעבר, אלא לאחר שהוא מוסט ממקומו. מסתבר כי בשלב מאוחר יותר, הוסרו אותם מחסומים והותקנה במקומם שרשרת בגובה המותניים לערך.
17. 14. עדות התובעת בדבר גובה השרשרת שהיתה מותקנת במקום בעת התאונה, לא נסתרה. סביר בעיני, לאור מנגנון הפגיעה (נפילה אפיים ארצה ופגיעה ישירה בראש, בלסת ובפה), כי השרשרת אכן היתה מותקנת בגובה הנמוך מגובה המותניים. יש להניח, כי אם השרשרת היתה בגובה המותניים - התובעת היתה נבלמת ולא נופלת אפיים ארצה תרתי משמע.
18. 15. לאור האמור לעיל, מסקנתי הינה כי היה על הנתבעת לצפות את אירוע התאונה, ומשמוטלת עליה חובה לדאוג למקום עבודה בטוח לעובדיה - מוטלת עליה אחריות לאירוע התאונה.
19. 16. יחד עם זאת, היה על התובעת לנקוט במשנה זהירות, שכן ברי כי ידעה ששרשרת מותקנת במקום. בנסיבות אלו, ותוך שהבאתי בחשבון כי התובעת פעלה לצורכי הנתבעת בעת שביקשה להגיב בזריזות ובמהירות לפניית אחת הקופאיות - מצאתי כי יהיה זה נכון להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של
15% לאירוע התאונה.